אני יובל בת 22 מרעננה. בסוף התיכון גיליתי את אהבתי לציור ובשנים האחרונות נכנסתי לתחום אומנות הרחוב. בשבת השחורה לאחר האזעקה חזרתי לישון, וקמתי רק בצהריים להלם מוחלט, אז לקחתי את עט ומחברת ולא הפסקתי לצייר רגשות. כאשר רפי הגיע עם הרעיון לפרוייקט 'חומה של תקוה' ניענתי ישר. החטלתי לצייר שני ציורים הראשון כלנית שנקרעה וצריך לסרוג אותה חזרה. כל אחד מוזמן להביט ולחשוב מה נקרע, איך מחברים ומי מחבר. המיצג השני הוא משפט על רקע לבן. כל אחד יכול להחליט מי אמר את המשפט, סבא? אמא? ילדה? חייל? על אילו תעלות מדובר ובין אילו כלניות רצים.